לא משנה העשור שהאנושות תמצא בו, הנוסטלגיה חזקה ממנה, והיא מצויה בכל אספקט תרבותי: בראש ובראשונה באופנה, אך גם במוזיקה בין היתר. אמנים מכל הז׳אנרים יוצרים מוזיקת רטרו או מוזיקה נוסטלגית, מוזיקה ששואבת השראה מסאונד שמסמל עשורים רחוקים, כאלו שעברו מהם כבר 20-50 שנה, מוזיקה שמסמפלת ישירות שירים מהעשורים הללו, שמחייה את העבר באמצעות הסאונד של ההווה. למשל, טיים אימפלה מוציאים אלבום שהדיסקו הוא חוט השני העובר בין כל שיריו וחיים, אשר מוציאות שיר שכל כך מזכיר את ההשראה העיקרית לו, ״Walk on the Wild Side", שלו ריד מוכר כאחד מכותביו. התופעה ניכרת במיוחד בעולם הפופ לאחרונה - באלבומם השני, כל אחד בדרכו שלו - דואה ליפה מחייה את הסאונד של שנות ה-80 (ועוד) היישר אל תוך פופ המיינסטרים העכשווי והארי סטיילס מסנתז את שנות ה-70 ויוצר פופ חמים וקליל.
Dua Lipa - Future Nostalgia
מה שבטוח לגבי אלבומה השני של ליפה הוא שאין בו רגע דל. האלבום, שיצא ב-27 למרץ, מצהיר על תופעת המוזיקה הנוסטלגית עוד בכותרת שלו, ולדעתי עושה זאת די טוב. האלבום הוא אסופה של שירים שכל אחד מהם יכול להתנגן באיזה שלב של מסיבה, שכל אחד מהם לוכד בצורה אחרת את הדרך שבה אפשר להזיז את הגוף. ליפה מצליחה להישאר נאמנה למקום שממנו התחילה: פופ שמצליח להיות גם כואב, שברגע שמתנגן במועדון כל הבנות קמות על הרגליים ורוקדות כי זה שיר שמהדהד להן תקופה של שברון לב ובאותו הזמן מחזק ומעצים אותן. השיר ״Don't Start Now" בבירור מנסה לקלוע למקום הזה, שאותו תפס "New Rules״ באלבום הראשון - שיר שבטוח ירים לכולן וכולם, אך שהמילים שלו גם שולחות חיצים ללב שבור - והוא מצליח בכך.
לצד שירים שנאמנים לנוסחה שעבדה באלבום הראשון, יש שירים באלבום השני שעושים משהו אחר לגמרי, כמו "Physical" שליפה דמיינה שיהיה מתאים לרגע שבו המסיבה עולה שלב, אך מתפקד גם כשיר לאימון כושר אינטנסיבי במיוחד. השיר משחק על אסתטיקת הכושר של שנות ה-80 הן בסאונד שלו והן בויזואליות של הקליפ המיוחד שיצא לו. שירים שהתחבבו עליי במיוחד הם "Levitating״ ו-״Cool", על הראשון ליפה אמרה בעצמה כי הוא נעשה די דאפט-פאנקי, אך לי הוא דווקא מזכיר את הסאונד של גוון סטפני בתחילת האלפיים, ויש בו מן השמחה התמימה שפופ מהשנים האלה מביא איתו. ״Cool" משלב בתוכו כל כך הרבה: את מכונת התופים של פיל קולינס, את הסינטיסייזרים של שנות השמונים אך בכלל גם מזכיר לי מלודיות של שירי אמביינט.
לבסוף, ״Break My Heart" מסמפל את "Need You Tonight" הלהיט של ההרכב האוסטרלי INXS שיצא ב-1987. סימפול של סאונד שכבר הוכיח את עצמו הופך את השיר לאחד הלהיטים המובטחים של האלבום. "Future Nostalgia" הוא לא בהכרח יצירת מופת נעלה, אך הוא שואב סאונד מהעבר בצורה נקייה ומתוחכמת וכמו שכבר טענתי, הוא אלבום שמתחילתו עד סופו טעון באנרגיות מתפוצצות.
Harry Styles - Fine Line
מאז הקריירה שלו כאחד החתיכים התורנים בלהקת הבנים הבריטית One Direction, הארי סטיילס פיתח קול, סטייל ואישיות משלו. עוד בתקופתו כחבר בלהקה היה ברור שסטיילס הוא אחד המוכשרים מבין החמישה, ושמחתי לגלות שהוא ממשיך ליצור וגם מתחיל לפתח קול עצמאי. "Fine Line", אלבומו השני אשר יצא בדצמבר האחרון, מבטא את תחילת המסע לחיפוש עצמי של סטיילס. מתוך הכתיבה על שברון לב הוא קורץ לשורה של סאונדים, אמנים, השפעות: מהגלאם פופ - דיוויד בואי ופרינס (דווקא את ההשפעה הזו אני רואה גם בבחירות האופנה של סטיילס), ועד לפולק פופ - פליטווד מק, שנות ה-70 בכללי ופול סיימון. אני נהנית מהשילוב הזה, שיוצר את הסאונד של תחילתו של יום קיצי: קלילות, חמימות נעימה ומועקת פרפרים בבטן.
השיר שפותח את האלבום, ״Golden" מסגיר את הקלילות השזורה לאורכו. סטיילס עצמו תיאר כי התחושה שאפפה אותו בעת כתיבתו הייתה האושר הטהור, הצרוף שבלהיות מוזיקאי צעיר שזוכה ליצור, מוקף בלהקה שלו שגורמת לו להרגיש בטוח בעצמו. ״Watermelon Sugar" ממשיך את התמה הקיצית, הוא שיר רפטטיבי אך גם זורם. ״Adore You" הוא השיר שאני מוצאת עצמי חוזרת אליו, הוא מצליח להיות מרגש אך בו זמנית להמשיך את הקלילות של השירים שבאו לפניו. ״Cherry" הוא פולק-פופ מובהק, הפריטות העדינות על הגיטרה משתלבות עם הקול המחוספס של סטיילס שנהפך פתאום כה נעים. גם ״To Be So Lonely", וגם ״Sunflower, Vol. 6" משתבצים במשחקיות של פול סיימון, בצורה מרעננת: פופ שגורם לחייך, שלא בהכרח עמוס בביטים כבדים ובמקצב מהיר, ואף מייצב בתוכו רגש בצורה לא מאוסה ומעייפת.
אחד מהדברים שהתרשמתי מהם בטרנספורמציה המוזיקלית של סטיילס היא העובדה שיש לו להקה חיה, כל אחד ואחת בה יותר מגניב ומוכשר מהשני. בהופעה האקוסטית שלהם ב-Tiny Desk, האווירה של האלבום הזה עברה את המסך, את הרמקולים, את משבר הקורונה (!): חמימות של קיץ, כיף טהור, פריטות גיטרה מלטפות, עדינות של יוצר בתחילת דרכו ורגש.
הכתיבה הרגישה שלך עושה לי חשק לרוץ לשמוע את כל האלבומים (והרפרנסים) שהזכרת פה! תודה :)