פלייליסט אינדי פופ עכשווי

Maggie Rogers

מגי רוג׳רס גדלה להיות נגנית בנג׳ו באזור הכפרי של מרילנד בארצות הברית. היא התחילה את חייה המוזיקלים בתור אמנית פולק, ולימדה את עצמה לנגן על גיטרה ופסנתר. היא כתבה את Alaska, השיר שפירסם אותה, לכיתת אמן עם פארל וויליאמס. את השיר היא כתבה על טרק שעשתה באלסקה, וניסתה לשלב פולק ומוזיקה אלקטרונית, שילוב שבעצם נתן לה השראה והחזיר אותה לעולם המוזיקה לאחר הפסקה ארוכה. את המפגש של פארל ורוג׳רס אפשר לראות ביוטיוב, שם פארל מתאר אותה כייחודית, מספרת סיפור שהוא רק שלה. הוא מתאר את השיר שלה כסאונד שהוא לא שמע עד עכשיו, וסאונד שאי אפשר לשפוט ולהשוות לדברים אחרים. וזה נכון. רוג׳רס היא ייחודית, שיריה הם עירבוביה של סאונד שהתפתח בשנים האחרונות, מין אינדי אלקטרוני רגיש וסאונד שלה, שמזכיר שירי פולק במהות שלו.

המאי האחרון יצא הסינגל Fallingwater והוא מעצים, ועוטף למתנה את המהות המיוחדת שלה. השיר הוא כמו השלמה שקטה עם שינויים מתבקשים בחיים, עם ההבנה שיש עליות וירידות. כששמעתי אותו לראשונה הוא נשמע לי כמו בלדה שטחית, ולא דומה לשירים מהאיפי האחרון שלה, בהקשבות הבאות הוא הפך למלטף, מנחם ויותר מהכל הוא כנה ואמיתי.

King Princess

נסיכת אינדי פופ חדשה בעולמנו!

קינג פרינסס היא מיקאלה שטראוס בת ה19 מברוקלין ניו יורק, שהתפרסמה בזכות הסינגל 1950 שכתבה בהשראת הספר שהפך בסופו של דבר לסרט ״קרול״ ועוסק באהבה להט״בית אסורה. מיקאלה גדלה בתוך סטודיו המוזיקה של אבא שלה, (שעבד בין היתר עם קאט פאוור) וכך למדה להפיק שירים, לנגן על מספר כלים (בס, גיטרה ופסנתר), ולמצוא את עצמה בחדר מלא במוזיקאים בגיל יחסית צעיר. את הEP שלה, "Make My Bed" הוציאה ביוני, והוא מכיל חמישה שירי אינדי פופ שנעים לבין מרגשים, אישיים, וגם קלילים וכיפיים. האווירה של המוזיקה של קינג פרינסס היא גם מאוד רגועה ולא מתחייבת, אבל גם מופקת היטב ועשויה עד כדי שלמות.

1950 מציג את הפגיעות שבמערכות יחסים באופן כללי, את הרגישות לצד השני, לדעות שלו ולרגשות שלו מול העולם ומולך. הפגיעות אחד מול השניה, או אחת מול השנייה במקרה של שטראוס, וגם מול העולם - וזה בעצם המסר העיקרי של השיר - הפגיעות של מערכות יחסים להט״ביות, של אהבה אסורה.

את השיר Holy אני הכי נהנית לשמוע, הוא מגלה צד מאוד חזק באישיות של שטראוס, בחורה שמגיל צעיר יוצרת מוזיקה ויש לה ביטחון בכתיבה, ואינה מפחדת לכתוב על מיניות, אהבה וכוחניות.

Blood Orange - Jewelry

בלוד אורנג׳ מוציא אלבום חדש, ויש לי הרגשה שזה הולך להיות אלבום טוב. מעולם לא התעמקתי בנבכי הליריקה והאומנות שדב היינס הוציא לעולם כמו שהתעמקתי בסינגל שהוציא לקראת האלבום, Jewelry כי משהו בו נגע בי. החלוקה של השיר מוזרה, הוא נפתח בקטע דיבור של ג׳נט מוק, עורכת המגזין פיפול לשעבר ופעילה למען זכויות טרנסג׳נדרים. היא מתארת את הרגע בו מישהו/י נכנס למקום שהוא לא אמור להיות בו, ואת הביקורתיות של אנשים, ״הוא מנסה יותר מידי״ ״היא מנסה להיות הטוב ביותר״, והיא שואלת, למה שננסה להיות פחות מהטוב ביותר?

היינס תיאר את האלבום שיצא כחקירה של הדיכאון והקיום שלו בתור בן אדם שחור, ואת החרדות התמידיות של אדם קוויר או שחור. החוט המקשר לאורך כל האלבום הוא התקווה, והשינויים שאפשר לעשות בתוכנו כדי לשנות את המצב והראיה של העולם ושל האנשים מסביבנו.

הפתיחה של השיר והתיאור של היינס מתקשרים אצלי די טוב. החלק הבא בשיר הוא יותר אר אנד בי, היפ הופ ויותר מזכיר את בלוד אורנג׳, אבל עדיין כואב בצורה שמזכירה לי את פרנק אושן, מאשר את איך שבלוד אורנג׳ זכור לי בראש. ״עדיין רואה דלת, עדיין רואה חושך, עדיין מסתנוור מהאור שבחריץ״

״אני מרגיש את עצמי, מסתכל למעלה, אבל אז המחשבות מתחילות למלא אותי״