השירים שהכי נהניתי מהם ב2017, ללא סדר או דירוג מסוימים, ללא חלוקה לז׳אנרים, וללא ניסיון להגיע לאיזשהו מספר קסם מסוים (שבע!). רק השירים שעלו לי לראש כשחשבתי על המשפט הזה:
Lorde - Perfect Places
לורד תמיד תהיה מלכת שירי ההתבגרות. Perfect Places הוא שיר שלפי לורד מתאר קיץ בחייה שבו היא גרה בניו יורק, ולסירוגין נסעה לבית הוריה בניו זילנד, שם שלט החורף הקר. על הדיסוננס שהיא הרגישה בין שני המקומות האלה, ואיך היא עיצבה את הימים שלה בשניהם. השיר הוא מאוד פופי, יש ביט חזק ומרכזי עם השירה החמה אך הבועטת של לורד. הליריקה מדברת על החוויות של לורד בקיץ/חורף הזה - איך היא שמה לב שהאנשים מסביבה מחפשים בלהט את הדבר המושלם הבא שירים אותם למעלה. האווירה הכללית בליריקה של השיר היא זלזול במנטליות של החיפוש התמידי אחר הריגוש הבא, השתכרות ללא גבולות, ההרגשה שהדרך היחידה להשתחרר ולהרגיש נעלה היא להסתמם/להשתכר. אבל יש משהו הרבה יותר מהותי שמתחבא בין המילים האלו וגם בקליפ של השיר, ייצוג של העולם העכשווי במובן הכי עצוב - החיפוש אחר השלם או המושלם. הקליפ נפתח במילים ״Lorde in Perfect Places״, והוא באמת מייצג אותן. החיפוש התמידי הוא לא תמיד אחרי חוויות מדהימות אלא גם אחרי מקומות מושלמים, או דברים מושלמים לצלם ולשכוח מהם אחרי זה. כל הגיבורים שלנו דועכים כשאנחנו שואפים לשלמות שהיא רק דרך פילטרים של רשת חברתית, או רק כשאנחנו שיכורים ומסוממים. מה הם לעזאזל מקומות מושלמים? הם לא קיימים.
Sandy) Alex G - Powerful Man)
על אלכס ג׳י אני עוד אצטרך לכתוב הרבה יום אחד, ורציתי לשמור את הכתיבה עליו למגילה רצינית שבאה מהלב אבל השיר (ובעצם האלבום הזה) חשובים מידי כדי לא להיכנס לפוסט הזה. על פני השטח אלכס ג׳י הוא אומן בנדקמפ סתור שיער ואפוף מסתורין. ובעצם זה התיאור המושלם לאלכס גי׳אנסקולי, הבחור הביישן מפילדלפיה שעושה מוזיקת אינדי נפלאה. פריטות גיטרה גסות, שירה שהסאונד שלה מזכיר את אליוט סמית׳ ואווירה שנעה בין מוזיקת אימו דכאונית לבין מוזיקת אינדי מלאת תקווה ורוח נעורים. עד כה אלכס ג׳י הוציא שבעה אלבומים מלאים, אבל Rocket מרגיש כמו האלבום הכי שלם שלו. השירים שלו הם אותם השירים, הסאונד המחוספס ובאותו הזמן העדין שלהם לא נעלם, אבל הוא הופך למלא יותר עם הפקה מושקעת והתנסויות של אלכס עם כלים וסאונדים אחרים. כמו למשל הכינור, שהופך כמה שירים בודדים באלבום לשירים הכי מרגשים בו.
השיר Powerful Man הוא השיר האהוב עליי באלבום. פריטת הגיטרה הראשונית, השירה הבלתי מתנצלת והליריקה הופכת אותו לשיר שאפילו שאני לא מזדהה איתו יותר מידי מצליח לרגש אותי ולהניד בי את הכל. זה שיר על גבריות. בית אחר בית מביע את הגבריות של אלכס בדרך מסוימת - הדרך שבה הוא מספר על חבר שלו שנכנס לכלא, ואיך הוא לא אכל את ארוחת הצהריים שלו כשגילה את זה. האדישות שבה הוא מספר על זה, ועל איך יתגעגע אליו אפילו שהוא פגע בו ״אח זה אח וככה זה״. הכתיבה האוסציאטיבית שלו מספרת לנו סיפורים קטנים. כמו למשל בבית השני עם הסיפור הקטן על האמא שחיבקה את התינוק והוא נשך אותה על הלחי, ואיך שאלכס ג׳י מניח שהוא יהיה אבא טוב. הוא מספר לנו על הרגשות שלו דרך מחשבות שהן כביכול חסרות משמעות או אגביות. ויש אמירה מאוד חזקה על הגבריות בעולם, על איך שהוא מספר את הרגשות שלו, כי הוא לא באמת מספר אותם. הוא כמעט מדבר בליריקה הזו, זו כמעט שיחה, וזו לא הבעה ישירה של רגשות. זו הבעה אדישה, אגבית, כי כביכול, גברים לא אמורים להרגיש. הבית האחרון מסכם את הרצון הזה של אלכס ג׳י להיות גבר חזק - ללכת עם אקדח גדול ביד, להרגיש נאהב כי יש בך משהו שמרגיש בטוח, חזק, יציב. גברי.
Selena Gomez - Bad Liar
סלינה גומז עברה טרנספורמציה בשנה האחרונה, זה מרגיש כאילו היא מתחילה לעשות מוזיקה שבאה באמת ממנה, ופחות ממה שחוזה ההקלטות שלה מצפה ממנה. בין אם זה החיבור האומנותי שלה עם הצלמת פטרה קולינס שהוליד את הקליפ המיוחד והיפיפה לFetish, או אפילו את התמונה של Bad Liar כסינגל. אולי זו מחלת הזאבת הקשה שגרמה לה לעבור השתלת כליה, ששינתה את סלינה. כך או כך, היא עוברת למחוזות בוגרים יותר, קצת אפלים יותר והרבה יותר מעניינים מכל מה שהיא עשתה עכשיו (ואני מעריכה את זה!)
השיר Bad Liar הוא שיר פשוט, המקצב שחוזר על עצמו לאורך כל השיר הוא בעצם הבס המוכר מהשיר Psycho Killer של ה-Talking Heads (שנתנו את אישורם לשיר ולשימוש שלו בבס). הפשטות שלו והניקיון של השירה של סלינה הופכים אותו למאוד נעים לשמיעה. הוא לא עמוס במקצבים וסאונדים עכשוויים שלרוב רק הורסים. מעבר לזה, הוא כיפי. כיפי וקליט. ומתאים בדיוק להליכה ברחוב שזקוקה לקצת העלאת מצב רוח או לריקוד בתחתונים לבד בחדר. מכל שירי הפופ המדבקים שיצאו השנה - זה השיר שהכי נהניתי לשמוע ולא סבלתי מזה שהוא נדבק לי לראש. הליריקה שלו מאוד תואמת את הדרך בה הוא מבוצע - הניסיון הזה להחביא את הרגשות שהיא מרגישה למישהו, ההתאפקות הזו שנשמעת בשירה שלה ומתפרצת בקטעי השיא של השיר.
Clap Your Hands Say Yeah - The Pilot
מאז האלבום הראשון שלהם CYHSY לא הוציאו אלבום שהצליח לשחזר את הדיוק וההצלחה שלו. גם האלבום האחרון שלהם לא הצליח בזה, אבל השיר שפותח אותו היה שיר שמאז ששמעתי אותו לא הפסקתי להרגיש את הרגשות שנבנו אצלי כששמעתי אותו בפעם הראשונה. זה שיר שהוא באמת נבנה, אבל לא לאיזו התגברות מטורפת או שבירה מפתיעה. פריטת הגיטרה שלו היא כמו איך שגלישה מוצלחת על גל יכולה להישמע - ארוכה ומתמשכת, חלקה ומספקת. הרגעים האהובים עליי עם השיר הזה היו כשפגשתי חברים שלא ראיתי הרבה זמן והייתי שמה פלייליסט לרקע של הדיבורים שלנו, והשיר הזה היה מגיע בדיוק ברגע הכי מרגש בשיחה, והוא היה זורם עם ההתלהבות שלנו, ומעצים אותה, ממסגר את הרגע הקטן הזה באווירה טובה ומרגשת.
Charlotte Gainsbourg - Deadly Valentine
שארלוט גינסבורג, ביתם של הזוג הכי יפה בעולם, ג׳יין בירקין וסרז׳ גינסבורג, היא לא רק שחקנית נהדרת. השנה היא הוציאה את האלבום החמישי שלה Rest - אלבום פופ אלקטרוני עם צרפתית מתנשמת (או אנגלית שנשמעת כמו צרפתית). הקליפ של Deadly Valentine הוא בבואה של הרעיון של חיים שלמים בצל אירוסים, כאשר דב היינס (Blood Orange) מגלם את ארוסה ואהובה של גינסבורג. המילים של השיר הן ציטוט ישיר של נדרי חתונה קלאסיים, וגינסבורג שרה אותם שוב ושוב לצלילי הביט האלקטרוני יחד עם כמה בתים נוספים שבה היא מביעה את אהבתה לאהובה למרות שהם לא נשואים. זה שיר טוב לרחבת הריקודים, במיוחד כזו שרגילה לטכנו קר, כי יש לו אלמנטים של דיסקו אבל גם של דיכאון, ויש בו משהו מעוות ומוזר אבל גם מרגש בגלל הכינורות והשירה של גינסבורג.
Animal Collective - Man Of Oil
גם על אנימל קולקטיב אני אצטרך לכתוב יום אחד. הדבר הכי חשוב שיש לי להגיד עליהם זו בעצם שאלה שהיא גם תשובה. נכון שלפעמים במטאל הם צורחים כדי להביע את כל הרגשות? אז ככה זה אנימל קולקטיב. הרבה פעמים הם צורחים בשירים שלהם ובגיל 14, כששמעתי את אנימל קולקטיב פעם ראשונה זה עזר לי להבין את האלמנט הזה במטאל (או בכל ז׳אנר אחר שצורחים בו). המוזיקה של אנימל קולקטיב לא נשמעת כמו שום דבר אחר. הם להקת פסיכדליה אלקטרונית ולכל אחד יש כינוי חמוד אחר כמו פנדה בר או אייבי טאר. יש להם אלבום (Sung Tongs) שכולו אקוסטי והוא מוכיח שאפשר לעשות מוזיקה איזוטרית ופסיכדלית גם עם רק גיטרה. זה בין האלבומים הכי מיוחדים ויפיפיהם בצורה בלתי רגילה שיש.
השיר Man of Oil מתוך האיפי הקטנטן שיצא להם השנה,הוקלט בתוך יער האמזונס. הוא גם חלק מהפרויקט הדוקומנטרי 'Earthworks' של Viceland ו-Live Nation שמתעד מוזיקאים בטבע הפראי. הדוקו נמצא ביוטיוב, והוא מחולק לשישה פרקים שמתעדים את תהליך ההקלטה של האלבום ואת הטבע והעולם שהם נחשפו אליו במהלך ההקלטות.
הוא הפך לשיר שאני יכולה לשמוע בריפיט בלי הפסקה יום שלם. כמו הרבה שירים שקטים של אנימל קולקטיב הסאונד שלו מכשף, אבל המימד של הזרות שיש באיפי הזה, וקטעי הסאונד שהם הקליטו בארץ רחוקה ובטבע הפראי נותנים לשיר הזה מימד אחר, מימד נעלה. הליריקה שלו קשה לפירוש אבל יש בו שתי שורות שתמיד תופסות אותי "I find it so hard to tell you i'm afraid to forget the smell of you" כי הן אישיות, ויש בהן משהו שהוא כבר לא זר וכבר לא נעלה. הן קרובות לכולן. וזה שומר את המקום המנחם הזה שיש גם בטיול לארץ רחוקה, כשאתה מוקף בדברים הקטנים של עצמך מהבית ואתה מנסה להיזכר בריח של משהו או מישהו אהובים. זה פשוט שיר שנשמע כמו מה שהוא מייצג - ההרגשה הזו של להיות במקום שאתה לא מכיר ושהוא כל כך קסום וגדול ממך. ולשבריר שנייה אתה גם מנסה להיות בבית.
Declan McKenna - Brazil
דקלן מקנה הוא אמן האינדי החדש (והכי חמוד) של שנת 2017 שתשמחו לגלות. הוא בחור צעיר במיוחד, בן שמונה עשרה, וכמו כל הצעירים, התחיל לעשות מוזיקה מחדר השינה שלו. הוא הוציא את השיר 'ברזיל' כשהיה בן שש עשרה כצעד מחאה וביקורת נגד הממשלה על אירוח משחקי הפיפא בברזיל, תוך התעלמות מוחלטת מהעוני המחפיר של תושביה. השיר צבר תאוצה ובסופו של דבר הביא לפריצתו של מקנה. במשך השנים הבאות הוציא מקנה סינגלים רבים, הופיע בפסטיבלים שונים עד שלבסוף ב2017 הוציא את האלבום "What Do You Think About the Car?", אלבום שלא מצליח לאכזב. כל שיר ושיר בו הוא נעים לשמיעה, קליט, או פשוט כיפי בדרך אחרת. ברזיל הוא אחד מהשירים האלו, מתחיל בגיטרה קלילה, שמתווסף לה ביט ו׳אוווו׳ נעים שכזה. מקנה שר ביתר התלהבות בדרך כלל, מה שעושה את השירים שלו ליותר כיפיים, כי אפשר לשיר איתו בעוד יותר התלהבות (כמו שצריך). בקיצור - זה אלבום שנותן תשובה למעריצי דה סטרוקס, דה קוקס וכל שאר להקות האינדי החביבות שנעלמו לאחרונה.
עוד שירים חשובים:
(שאני לא יודעת לכתוב עליהם הרבה)
LCD Soundsystem - American Dream
בלדה מרגשת מאת מלכי הבלדות המרגשות/אזוטריה והזיות. שיר על אסיד ודיכאון שאומר את כל מה שצריך על העולם המדכא שלנו.
(Kali Uchis - Tyrant (feat. Jorja Smith
קאלי אוצ׳יס הוציאה עוד שיר שהיה אמור להיות להיט רציני אבל זה לא קרה, ובינתיים הוא נשאר להיט של נסיכות קולמביאניות.
Amine - Spice Girl
אמינה הוציא השנה את אלבום הבכורה שלו, והוא ראפר מקסים ומרענן. האלבום מכיל שירים קצביים וזורמים, מידי פעם סאונדים לא שגרתיים (כמו חליל בספייס גירל) והמון כיף!!